אב השנה

מה שנחמד מאוד בשביל (חוץ מכל הדברים אחרים כמובן) זה הזמנים המיוחדים האלה שאתה יכול להקדיש לעצמך. כל פעם במקום אחר, בזמן אחר, עם נוף אחר, אבל עם אותו תינוק על הגב שלך.

אחרי שבועיים עם הבחורצ'יק על הגב, ועם הגברת לצידי, מגיע לו היום האחרון של השנה, כמו הבמבה האחרונה בשקית. אתה מעקל שזה אחרון חביב רק שאתה מוציא אותו. הוד בדיוק מתחיל לגרגר לו כמו חתלתול שמנמן אי שם מאחורי, השמש מבצבצת בקצה השני של האופק מעל רמת הגולן, לילך מהלכת לפני קלילה מתמיד, ואני מתחיל לצלול לזמן איכות עצמי.

יש לי שיטה. אני לא עושה לעצמי רשימת משאלות לשנה החדשה בגלל הסיבה הפשוטה מאוד- הם ישארו משאלות. אני עושה לעצמי רשימה קצרה של החלטות. ברורות מאוד. מדידות. רציונליות. ועם סטנרדט גבוה מאוד. ואז אני פורט את זה להרגלים יומיומיים שאני חייב לבצע. בלי תרוצים ובלי הצגות. מבצע אותם על בסיס יומיומי קבוע.

ההחלטה האהובה עלי השנה, וכנראה בהשפעת ההרפתקאה הקטנה שלנו- אני הולך להיות אב השנה!

הוד מתחיל לנחור מאחורה, אני מתמלא באור גדול בפנים. מוכן לשנה החדשה.