להקשיב לגוף וללב..

איזה כיף היום הראשון של השביל הגיע,הולכת לטייל עם אישי והילד חודש ..העמסנו עלינו על הגב את התיקים ואת הוד כמובן,מסביבי הרים מופלאים ובתוכי המון מוטיבציה לצעוד בשביל.

השעות הראשונות היו מלאות התרגשות,שרנו,דיברנו,שיתקנו,התבוננו מסביבנו..ולאחר כמה שעות הגוף אותת, הכתפיים התחילו לזעוק..ולאחר מכן הגב והרגליים,אבל כל ההקשבה לבחוץ גברה על ההקשבה מבפנים,בארי אמר לי תסיימי את היום ותעלי על טרמפ,ואני כרגיל התעקשתי,"עוד קצת אני מסוגלת"המשכתי עוד 2 ק"מ (עם 15 קילו עליי) שבהם התחלתי להקשיב לגוף,והגענו להחלטה שאתפוס טרמפ לכפר גלעדי,הגעתי, שכבתי על הדשא עם גוף כאוב ופשוט אמרתי לעצמי שאין מצב שמפה אני מצליחה להמשיך לצעוד..

ביום השני קמנו ובארי הציע שנמשיך לטייל "עם האוטו"(כל הדברים הלא נחוצים נשאיר באוטו וכל פעם נקרב את האוטו הרי הארץ שלנו כך כל כך קטנה שנצליח לטייל כך)אז..הוד היה על בארי ואני הייתי עם תיק של אוכל לאותו יום..הצעד הכי גאוני שמזל שהתגלה בתחילת הטיול שלנו..היום השני היה מדהים עם הקשבה לבחוץ ולבפנים:)מזל שיש לנו את הוד שכל פעם דאג להזכיר לנו להוריד נעליים בהפסקה ולאוורר את הכפות רגליים,ואני ניצלתי כל הפסקה לעשות יוגה אפילו קצת,ובארי שבלעדיו הטיול לא היה מהנה ומיוחד ..

אז את הפוסט הזה אני כותבת לכל האנשים שלא רק מטיילים וסוחבים על הגב 15 קילו ,אלא אנשים שבשגרה שלהם,תעצרו ותקשיבו כמה פעמים לגוף שלכם,אתם תגלו ,תופתעו ותשדרגו את היוםיום שלכם:)

לילה נעים

מקיבוץ יפתח:)